המילה “יוגה” משמשת היום לתיאור מגוון רחב של תרגולים, סגנונות שיעור ושיטות תנועה. לעיתים היא מזוהה בעיקר עם עבודה גופנית, תנוחות, גמישות וחיזוק הגוף. אולם במסורת הקלאסית של היוגה, כפי שהיא מופיעה ב"יוגה סוטרות" של פטנג'לי, המשמעות שונה במידה רבה.
ההבדל בין יוגה קלאסית ליוגה מודרנית אינו הבדל של נכון ולא נכון, אלא שינוי של דגש: מה עומד במרכז התרגול ומהי המטרה שלו.
יוגה קלאסית מתייחסת בעיקר למסורת של פטנג'לי (Yoga Sutras).
במרכז הגישה הזו עומדת התודעה.
פטנג'לי פותח את הטקסט במשפט:
Yogaś citta-vṛtti-nirodhaḥ
יוגה היא השקטת תנודות התודעה.
מתוך ההגדרה הזו עולה תפיסה ברורה: היוגה עוסקת במצב הפנימי של התודעה, ולא בביצוע תנועות גופניות.
הדרך שמוצגת בטקסט היא שמונת האיברים של היוגה (Ashtanga Yoga):
יאמה, ניאמה, אסאנה, פראניאמה, פרטיאהארה, דהארנה, דהיאנה וסמאדהי.
בתוך המערכת הזו הגוף, הנשימה, החושים והתודעה הם חלקים של דרך אחת שלמה, שמטרתה פיתוח יציבות ובהירות פנימית.
היוגה המודרנית התפתחה בעיקר מהמאה ה־19 וה־20 ואילך, כחלק ממפגש בין מסורות הודיות לבין העולם המערבי.
עם הזמן, התרגול קיבל דגש חזק יותר על הגוף:
תנועה, כוח, גמישות, נשימה וזרימה בין תנוחות.
שיטות תרגול מודרניות נפוצות כוללות למשל:
בכל השיטות הללו, התרגול מתמקד בעיקר בעבודה פיזית דרך הגוף והנשימה, לעיתים כתרגול דינמי ורציף.
ההיבט הפילוסופי של היוגה הקלאסית עשוי להיות נוכח, אך לרוב אינו מרכז התרגול.
חשוב להבחין בין המונחים:
אשטנגה ביוגה סוטרות מתאר את שמונת האיברים של היוגה – עיקרון פילוסופי שלם.
אשטנגה (Ashtanga Yoga) כפי שמוכר כיום הוא סגנון תרגול מודרני שפותח על ידי פטאבי ג'ויס, המבוסס על סדרות קבועות של תנוחות ותרגול דינמי.
ויניאסה (Vinyasa) היא שיטת תרגול מודרנית המבוססת על זרימה בין תנוחות בתיאום עם נשימה.
לכן, גם אשטנגה וגם ויניאסה כפי שמכירים אותן היום שייכות להתפתחות המודרנית של תרגול היוגה הגופני, ולא ליוגה הקלאסית של פטנג'לי.
למרות ההבדלים, אין כאן שתי מערכות נפרדות לחלוטין.
שיעורי יוגה מודרניים רבים שואבים השראה מהמסורת הקלאסית, ומשלבים עבודה עם נשימה, הקשבה פנימית ולעיתים גם רעיונות פילוסופיים.
באופן דומה, מי שמתחיל דרך הגוף עשוי עם הזמן לפגוש גם את הרבדים העמוקים יותר של התודעה שמופיעים ביוגה הקלאסית.
ההבדל המרכזי אינו בטכניקה עצמה, אלא בשאלה מה עומד במרכז:
ביוגה הקלאסית – מרכז התרגול הוא התודעה.
ביוגה המודרנית – מרכז התרגול הוא הגוף והתנועה.
שתי הגישות יכולות להיפגש, אך הן יוצאות מנקודת מוצא שונה.
